בלי דיבורים! על טברנות והופעות יווניות

"טברנה" היא מסעדה שכונתית קטנה. כמה קטנה תשאלו? אין לזה הגדרה מדויקת. מספיק קטנה כדי שתוכל לבקש משהו מהמלצר שהוא בעל הבית, בנו, בתו או דודו, בלי שהוא ילך לבקש אישור מנהל או יקליד, מספיק שכונתית כדי שלא יקצבו לך זמן ישיבה, מספיק עממית כדי שתרגיש בה בבית, ושישבו בה תושבים מקומיים.

לפעמים בטברנה מנגנים מוסיקה. כלומר, תקליטים, או CD או רדיו אינטרנטי, או שיש 2-4 ח'ברה (להלן "הלהקה") שמנעימים לאורחים בשירה ובזימרה. בטברנה יושבים בדרך כלל. היא לא מועדון ריקודים. לפעמים קמים ורוקדים בה. אבל בהגדרה היא מסעדה עם מוסיקה, לא מועדון עם נשנושים.

בטברנה אין בני אדם עם מיקרופון על הבמה שחופרים. בני אדם שחופרים עם מיקרופון ומספירם סיפורים, מנגישים, מתארים, מתפייטים וכו' - זו הפרעה נרקיסיסטית ישראלית שהתחילה בערוץ השידור עם אנשים שאוהבים לשמוע את הקול שלהם יותר מדי. יוונים הם לא בטוח אלה, למרות שמזהים אותם עם המוסיקה הזאת. יוונים לא אוהבים דיבורים, הם אוהבים מוסיקה.

==> לכן, כלל האצבע שלי להליכה למופעים "יווניים" בארץ הוא כזה: אם כתוב בכותרת "מוישה זוחמיר מארח את ניקוס פיקוס" או "מוישה זוחמיר מספר על תרבות הטברנות" או "בטברנה עם מוישה זוחמיר" - אני לא הולך. אלא אם כן בא לכם לשמוע הרצאה שזה ממש ממש אחלה.

ואם כתוב "ניקוס פיקוס בהופעה עם 4-12 נגנים" אני רץ.

בברכת "בלי דיבורים", תהנו!