כיצד מנצל השלטון את המאבק המזרחי לשיוויון
- Rabbi Yos
- 19 ביוני 2016
- זמן קריאה 3 דקות
עודכן: 27 בפבר׳ 2020
ראש ממשלתנו הקדוש ירום הודו מתניהו הראשון מינה את כבוד השר הזך והישר צחי הנגבי לשפוט בעניין חשיפת המסמכים הנוגעים לפרשת חטיפת ילדי תימן, מזרח והבלקן. קטונתי מלתאר את אותה שיטה נוראה ואיומה של לקיחת ילדים שחורים לאימוץ ולמכירה לזוגות לבנים מהארץ ומחו”ל, הישר מחדרי התינוקות בבתי חולים בכל רחבי הארץ, תוך שיתוף פעולה אקטיבי של רופאים, אחיות ואנשי מערכות הרווחה והפנים של ישראל הצעירה. לאמהות, מי שלא יודע, אמרו בדרך כלל שהילד מת, ושקברו אותו. לחלקן הראו תינוקות אחרים מתים, ולחלקן לא כלל. לחלקן הצביעו על חלקת קבר ולאחרות גם זה לא. הנפש נכמרת והלב נשבר כשקוראים את העדויות. עמותת “רוח המזרח” (עמר”ם) שמה לה למטרה בין השאר לאסוף ולתעד את סיפורי החטיפה והאובדן ההם. אני ממליץ לקחת נשימה עמוקה לפני שמתחילים לקרוא שם. מדובר בעדויות קשות ועצובות מאוד.
פרויקט העדויות של עמר”ם בנשוא חטיפת ילדי תימן, בלקן ומזרח
עכשיו נעשה ניתוח קר כקרח של האינטרס הפוליטי האם לפרסם את העדויות או לא. וכשבאים לנתח פוליטית, כדאי להתבונן גם בגורמים הסביבתיים, כי פוליטיקאים אינם שופטי כליות ולב, או אנשים שעוסקים בהכרעות מוסריות, לו היו כאלה, ודאי היו שופטים או אתיקנים באקדמיה. כשמנתחים פוליטית, צריך לבחון את הדברים דרך הפריזמה של “מי מרוויח”, “מי מפסיד”, ו-“מי ומה עלולים להפסיד”.
מחאת הפנתרים השחורים – מי הרוויח? מי הפסיד?
ראש הממשלה נמצא בימים אלה תחת עננה כבדה של חקירות משטרה ופרקליטות בנושא תרומות כספיות ישירות שקיבל, מלבד החקירות “הרגילות” סביב מה שקורה בביתו עם רעייתו הקיסרית ירום הודה. מעבר לכך, מינוי שר הבטחון החדש ליברמן, העיר את הגילדה המיליטריסטית מתנומתה, והיא קמה עליו במקהלה של גנרלים, שרי בטחון ואחרים שתוקפים אותו. משהו בברית הלא קדושה בין השלטון לצבא התערער, ולא רק במינוי ליברמן, אלא גם בתמיכה הישירה והמפורשת של ראש הממשלה בחייל היורה באויב פצוע ומנוטרל מחברון. בעולם המושגים של נתניהו, מדובר בסכנה הגדולה ביותר ההולכת ומתעצמת למול עיניו – חוסר יציבות שלטונית. נתניהו הוא אדם שמוכן ללכת רחוק מאוד בשביל שלטון ובשביל לשמור על השלטון. יש לו מעט מאוד גבולות בענין הזה.
הנאהבים והנעימים. צילום: גיל יוחנן
נניח שצחי הנגבי ונתניהו מחליטים לפרסם את העדויות. מי האשם העיקרי בסיפורים המזעזעים שיצופו, בדרמות קורעות הלב שיכולות להתרחש על מסך הערוצים המסחריים, בטראגדיה האנושית שתתגלה ותיחשף? כמובן, ממשלת מפא”י לדורותיה. במי זה פוגע? בשמאל הישראלי ובמפלגת העבודה. את מי זה מחזק? את הליכוד (להזכיר לקוראינו הלא פריפריאליים, במקור – ליכוד עולי צפון אפריקה). זה מחזק את הליכוד גם מבחינת התודעה ההיסטורית של מצביעיו, כאופוזיציה המסורתית לשלטון מפא”י, וגם בתור השלטון העכשווי שעושה את הצדק ההיסטורי. כמובן שחשיפה שכזאת, אנושית, אמהות ותינוקות ומשפחות שנהרסו ומתאחדות – תמחק כל זכר לברק המזוקן בכנס הרצליה או לפרישה של בוגי יעלון. היא גם יכולה לתקוע את המסמר האחרון בארון הקבורה של מפא”י ההיסטורית, שמצבה האלקטורלי לא נראה מי יודע כמה כבר עכשיו.
מאפליה תתפטר?
חשיפה כזאת, תחזק גם את הקשר של הליכוד עם הבוחרים המזרחים, למרות שגם הליכוד היא מפלגה בדומיננטיות אשכנזית כשאר המפלגות למעט ש”ס. על הקשר הזה עמלה בקול רם גם שרת התרבות (והנה יש לנו שירים מזרחים בגלגל”ץ, ממש אחרית הימים), וגם שר החינוך, עם ועדת ביטון והמלצותיה (שהן חשובות מבחינת הנצחת ההיסטוריה של יהדות ספרד ומורשתה כחלק מהקורפוס הישראלי, ובעייתיות מבחינת שעתוק דפוסים חולים דוגמת המסעות לפולין).
מהלכי תיקון אלה, אותן עושה ממשלת נתניהו השלישית, הם קוסמטיים ושטחיים. עלותם הכלכלית אפסית (כמה כבר עולה לשים דיסק של משה פרץ בנגן של גלגל”ץ, ביחס לדיסק של איינשטיין או אלברשטיין?), אבל יש להם אפקט וסמלי תודעתי חזק.
אז איך מנצל השלטון את המאבק המזרחי לשיוויון? באותו אופן שהוא מנצל את מצביעי ש”ס – זורק להם פירורים מגזריים, אצל ש”ס זה במזומן לישיבות (ומי זוכר את “הועדה האזרחית המיעצת” של אריה דרעי על הישגיה המרשימים), אצל מירי רגב זה שיר ברדיו, אצל בנט זה “המסע למרוקו” על משקל “המסע לפולין” – ובאותו הזמן ממש, הפנסיות של אזרחי ישראל מושקעות במיזמים כושלים של טייקונים ללא בקרה, והממשלה מובילים מהלכים של הפרטת שירותים ציבוריים, ומעבירה את המעמד הבינוני מטה אל הנמוך, ואת הנמוך היא שוחקת לדק משל היה אבק אדם ולא אדם שם, בשכונות העוני.
תגובות