מנרטיב של אשמה לנרטיב של האשמה. על השלכת חטאי הקולוניאליזם שיצר את ארה"ב במהומות הסטודנטים הפרו פלסטינים.

ארצות הברית, ידידתנו היקרה, נולדה בחטא על ידי מעצמות קולוניאליסטיות שנלחמו על שטחה בינן לבינן, עד שבאורח נס קמו המתיישבים הקולוניאליסטים ובעטו את האימפריות החוצה מהשטח של היבשת החדשה, וכוננו דמוקרטיה לא מושלמת, עם עבדות ועוד כמה בעיות, אבל סך הכל, דמוקרטיה תוססת מהמרשימות שידע העולם.

אין דמוקרטיות מושלמות, אין מדינה חפה מטעויות, ועדיין, תוך פחות ממאתיים שנה העמידו בארה"ב אימפריה עולמית עם חוקה, קלטו מיליוני פליטים מכל העולם, ואפילו נתנו זכויות הצבעה והשתתפות לעבדים השחורים לנשים ולאינדיאנים.

האם האינדיאנים נושלו מאדמותיהם? בהחלט כן. האם כל אמריקאי שחור הוא צאצא לדיכוי נורא? בהחלט כן. מה אפשר לעשות עם זה היום? לא הרבה. אולי ליחד תקציבים משמעותיים לשיקום הקהילות האינדיאניות בשמורות, אולי להשקיע משאבים בשימור המורשות התרבותיות האינדיאניות, האפריקאיות והלטיניות, אולי לתת כסף למחקר היסטורי ובעיקר - לחזק את הקהילות האלה כדי שיהיה סנאט ובית לבן שאינו רק לבן. אולי גם כדאי לצבוע את עמודי הבית הלבן בקשת צבעים סמלית - שתסמן - יש כאן מקום לכולם.

דרך הפריזמה של ההתנגדות לקולוניאליזם (שממשיך להתקיים באוניברסיטאות המובילות בארה"ב, שרוב הסגל שלהן צח כשלג), משליכים האמריקאים את החטא הקדמון של הולדת ארה"ב כבת המורדת לאורגיה הפוליאמורית של המעצמות האירופאיות על היבשת החדשה - על העולם כולו.

הדקולוניזציה הפכה להיות סמל לפירוק של הסדר העולמי הישן והרע, לכאורה רעיון חדשני, להלכה שחזור של רעיון המרד הראשון של אמריקה באירופה, מרד שלא הפריע לאבות המייסדים של ארה"ב לרמוס את השחורים בעבדות איומה, כי ככה זה, לוקח זמן להתקדם. לקח להם זמן, אבל הם התקדמו.

עכשיו הם משליכים את הקולוניאליזם שלהם על דמוקרטיות אחרות, למשל הדמוקרטיה הישראלית שמזמן שחררה את עזה לדרכה, וגם שחררה את הגדה המערבית לממשל עצמי, רק מה, אלה בעזה לא רוצים ממשל עצמי. הם רוצים פרום זה ריבר טו זה סי. לכן בעזה בפחות מ-20 שנה מאז ההתנתקות, ובייחוד בעשור האחרון, הם בנו לעצמם מדינת טרור תת קרקעית, שאין בה זכויות נשים או הומואים, שכל התקציב כמעט הולך או לחינוך לשנאה, או לרכישת כלי נשק לטובת ירי נגד אזרחים, או לכיסים העמוקים של ההנהגה.

ישראל מעולם לא היתה אימפריה.

לא כבשנו את הארץ הזאת. רכשנו אותה בכסף.

הסכמנו לכל יוזמת פשרה וחלוקה שלה במתווה שתי המדינות.

לכל יוזמה הסכמנו. את החלטת האו"ם על החלוקה קבלנו בשמחה ורקדנו ברחובות.

אבל בנרטיב של הסטודנטים האמריקאים הטפשים, אם אתה חזק, אתה אימפריה, אתה קולוניאליסט, ואל תב לבל אותנו עם עובדות בבקשה.

איזה חבורה פאתטית של צבועים. לובשים נייקי והולכים לאוקיופאי סקוור, וכותבים פוסטים מאייפונים ופותחים אוהלים שקנו באמזון והולכים עם תיקים ממותגים - את כולם תפרו עבדים בשכר רעב, שהסטודנטים האלה הם בעלי הקולוניות שלהם, ואת כולם ליקטו עובדים מדוכאים באימפרית הצרכנות שהם חלק מהשמנת שלה.

תוהה האם הסטודנטים האמריקאים האלה הורידו את הרגל הלבנה הפוליטיקלי קורקט שלהם מהצוואר של התופרות הסיניות, המקסיקניות ושוטפי הכלים של סטארבקס, כשהם התחילו לצעוד אל כיכרות האוניברסיטאות כדי לשחרר את האנסים והרוצחים ההומופובים של החמאס.

העיקר להשליך על ישראל הקטנה את הפייק פילוסופיה שלהם, פסיאודו פילוסופיה של דקולוניאליזם שהיא אחות לפסיאודו פילוסופיה של המגדר הלשוני.

שכל אחד יחיה איך שהוא רוצה, שכל אחד ישכב ויתחתן עם מי שהוא רוצה. זו העמדה של ישראל וזו העמדה של 99% מהישראלים וזו העמדה שלי.

מעולם לא היה פה "עם פלסטיני חופשי עם מדינה מהירדן לים". מעולם לא. היו פה נתיני האימפריה העות'מאנית, ונתיני האימפריה הבריטית, ואחר כך אזרחי ישראל והרבה פליטים שנאלצו לברוח מבתיהם כי המנהיגות הערבית שלהם אמרה את אותו "לא" מפורסם לפשרה, והשאירה אותם בלי כלום.

12 בלילה זה לא זמן לפוסט ויראלי, אבל אני לא מתעניין בויראליות. אלה רעיונות שאני חושב עליהם בזמן האחרון. ההשלכה של הקולוניאליזם על ישראל, ועל היהודים. הדיבור הנאור לכאורה שמאחוריו חושך גדול.

אני מבין טראמפיסטים. אני מבין את התחושות שלהם. אני מבין גם את ישראל השניה, המודרת, הלא שייכת. היא לא נגמרה ב-7.10. תראו למשל את הפערים במנגנוני הפיצוי לעיירות הפיתוח. אולי עדיין אסור לדבר על זה. אולי יקח שנים.