עצוב בישראל ובפלסטין

עצוב לשמוע על הפיגוע בתל אביב. כבר חשבנו שנרגע קצת, והנה שוב. הרוגים, דיווחים, פחד, היסטריה, הטרור משיג את המטרה לשמה הוא נועד – פחד. שוב קלישאות החיים נמשכים כרגיל – עבור מי בדיוק?

שוב הצדקות והסברים על בסיס תפישות העולם המוקדמות. שוב הקלישאות – חג, רמדאן, דת.

אם סופרים מיליון מוסלמים ישראלים ועוד 2 מיליון מוסלמים פלסטינים, יש בערך 3 מיליון מוסלמים הנמצאים בתקופת הרמדאן. רבים מהם צמים ושומרים את הלכות החג. 3 מתוכם טרוריסטים מתועבים שיצאו אמש לרצוח. הרצח הזה הוא לא רצח במצוות האיסלם. הוא רצח שמנוגד לתפישת עולמם ולפרשנות של האיסלם המקובלת על הרוב המוחלט של המוסלמים בין הנהר לים. אם 3 מיליון מוסלמים היו מחליטים מחר בבוקר לפגע בישראל עם סכיני מטבח, היה שורר כאן כאוס ומרחץ דמים רבתי, שלא צה”ל ולא משטרת ישראל היו יכולים לו.

גם אני ראיתי את תמונות השמחה, ושמעתי על הדיווחים המגעילים משטחי הרשות הפלסטינית. כמו אצלנו, השוליים הקיצוניים נותנים את הטון. כמו אצלנו, לא מצלמים מאות אלפי משפחות פלסטיניות המתכנסות בערב, אלא את המעטים הצעקנים שיצאו לחגוג. זה מפעיל יותר רגשית את הצופים לראות אויב חוגג רצח, מאשר בני אדם חוגגים חג.