פרשת תצווה

בפרשת "תצווה", בתוך רצף הפרשות העוסקות בהקמת ועבודת המשכן, אנו נחשפים לספציפיקציה מפורטת של צורת המשכן, כליו, בגדי הכוהנים ועבודת הקורבנות.

ניתן לתהות מה משמעות ומה טעם העיסוק בכלים של משכן שאינו קיים עוד, בסיס למקדש שנחרב זה מכבר ולעבודת אלוהים הרחוקה מעבודת השם דהיום.

תהיות אלו נוגעות ברובד עומק נוגעות בשאלות אודות הקדושה ומקומה בחיינו – מה קדוש בעינינו? מהי עבודת האל? מיהם המשרתים בקודש, מה צורתם, מהן חובותיהם, ומה עונשם כשהם חורגים מהכללים?

מפתח מענין ניתן למצוא בשמות כח מג "וְהָיוּ עַל-אַהֲרֹן וְעַל-בָּנָיו בְּבֹאָם אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל-הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ, וְלֹא-יִשְׂאוּ עָוֺן, וָמֵתוּ: חֻקַּת עוֹלָם לוֹ, וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו".

חומרת העונש על המשרתים בקודש יכולה אולי ללמד אותנו משהו על האחריות הרובצת עליהם, בשל מוטת ההשפעה של כל טעות\משגה שלהם.

שליח ציבור עלול להחטיא מנין כשהוא שוגה, רב עלול להחטיא קהילה כשהוא פוסק שלא כהלכה, נשיא עלול להחטיא עם.

מהו הקודש שלנו היום, בישראל? מיהו המשכן הרלוונטי לחיינו אנו, ומה הציפיות שיש לנו מהמשרתים בקודש?

נקווה שבכל רגע בו אנו עוסקים בצרכי ציבור, נזכור לעסוק בהם בחרדת קודש.